אביחי ג'קסון

בשבוע שעבר היה ערב

היום היה אור

אז היה אירוע מוזיקלי

היום הרגיש אפור

במה קטנה עם נגנים

ברחבה נותרו רק בדלים

לא שהיה מלא, אבל ישבו שם אנשים

עכשיו יוק, אפילו לא כלבים או חתולים

הם קראו לזה שופוני

אז למה כבר אפשר לצפות

לגזור סרטים כולם אוהבים.

השקות, רוח, צלצולים

הקהל מוחא כפיים, כולם מריעים

מכובדים מאריכים בדברים

מעמד הביניים מעמיס עוד צלחת

דלת העם אוספים בקבוקים מהפח

לחיצות ידיים

טפיחות על הכתפיים

לאט־לאט מתפזרים למשרד או לבית

חולפים עוברים יומיים

לפעמים רק שעתיים

(במקרים נדירים, שבועיים או חודשיים)

מסטיקים משחירים על הרצפה,

הצבע מתחיל להתקלף

באוויר ריח של גופה

ונייר עטיפה מתעופף

תמיד אבחר בדרכים צדדיות.

גוגל מזהיר שזה יוסיף לי דקה;

אינני ממהר, תודה.

בכביש הראשי צפירות,

הכרזות מכניות של אוטובוס –

אך אני חולף על פני הפרלמנט,

נשים וילדים יושבים ברחוב.

ברחוב הראשי עשן ואבק –

אבל אני חולף על הגשר

תחתיו נחל אכזב

אומרים שזורם בחורף.

קבוצת עובדים זרים מחכה.

לפי המזוודות, נוסעים לחופשת מולדת.

בכביש המקביל תיירים

יורדים מאוטובוס לאכול שווארמה;

אני בין הבניינים, שואף ריח ביוב